בן זלצמן

שאלה תמימה שקמה שואלת אותי שוב ושוב – והפעם, היא פתחה אצלי מהלך שלם של התבוננות פנימית. בין שגרה עמוסה לבין ימים שבהם הכול עוצר בגלל המציאות בארץ – פתאום נפתח לי מרחב. מרחב שבו אני כל היום עם הילדים. מצחיק, מתיש, מרגש ומעורר געגוע למה שלא תמיד קורה ביומיום. דווקא כשהכול נעצר, נוצר חיבור והזדמנות חדשה. התוצאה כל כך ברורה גם אחרי יומיים...הילדים נרדמים בקלות. ההרגלים משתנים. ואני? מגלה מחדש את התשובה לשאלה הפותחת...

בפוסט הזה אני משתף בתהליך שלקח כמעט שנה — מסע שבו גיליתי שהרגלים, גם אם התחילו מתוך אהבה, נשחקים אם אני לא באמת נוכח. למדתי לזהות את הרגע שבו משהו נעשה "כי צריך", ולהחזיר לעצמי את הבחירה, הרצון, והכוח ליצור. זה פוסט על יצירה מתוך נוכחות, על שינוי שמתחיל מבפנים — ועל הכוח של אבא קשוב שמחובר למה שהוא מביא.

במשך תקופה ארוכה הרגשתי שאני נסחף בין משימות, מחשבות ולחצים, מגיב אוטומטית לסובבים אותי, שוכח, עייף, ומרגיש שאני רק "שורד את היום". "אבא קשוב" הוא הדרך שלי לחיות אחרת. לבחור. להיות. לשתף. זו הדרך שלי – ואולי גם שלכם – להחזיר הביתה את הנוכחות, הביטחון, והאהבה.