לבחור לדעת

לבחור לדעת
בחירה מלאה ואני חושב שגם אמיצה שלי - שהפכה אותי לאבא בטוח יותר, לאדם בטוח יותר.

חג פורים שמח! 
אני כותב את זה דווקא בחג הפורים, כי וואלה, תחפושות וכו' מוסיפות עוד התעסקות, חשיבה, תכנון ו… בלאגן! חחח
ומניסיון של שנתיים ו - 10 חודשים,
בלאגן תמיד מסתדר בסופו של דבר, גם אם זה לוקח כמה ימים. והרוגע של הסדר הנעים חוזר. וחוזר חלילה.

וכן תשמעו התחלה, לא היה לי מושג.

כשקמה נולדה, העולם החדש הזה של הורות הציף אותי במושגים שלא הכרתי:

סטריליזציה, בקבוקים, חיתולים, מיטת מעבר – כל הדברים שנראו כל כך ברורים לאחרים, היו בשבילי סינית מוחלטת.

ובכל דיון שעלה בבית –

מה כדאי לעשות? מה נכון? איך מתמודדים עם סיטואציה חדשה?

אני מצאתי את עצמי מחוץ לשיחה.

לא כי לא היה לי אכפת, אלא כי פשוט לא ידעתי.

לא ידעתי מה להגיד, לא הרגשתי שיש לי מקום להביע דעה.

וזו הייתה תחושה קשה – כי איך אפשר להיות נוכח באמת כשאני מרגיש אבוד בתוך השיח?

פעמים רבות נשארתי מחוץ לשיחה, חסר אונים ומוגבל - בהחלטה, בהשפעה, בנוכחות.
ומה?

אני יודע מתחומים אחרים רבים בחיי שאני יכול לבחור לדעת.

לשאול.

לקרוא.

לחקור.

להבין.

כשעברי נולד (כמו שרואים בתמונה)
התחלתי ללמוד, לבדוק, לקרוא על הדברים שאנחנו משתמשים בהם עם הילדים.

ומשם זה התרחב – לא רק להורות, אלא לכל כך הרבה תחומים אחרים.

כל פעם שאני נתקל במשהו שאני לא מבין – אני לא מחכה שמישהו אחר יביא לי תשובות.

אני לומד בעצמי.

למה זה כל כך משמעותי?

כי היום אני כבר לא מחוץ לדיון.

אני שותף פעיל.

יש לי דעה, יש לי קול, יש לי יכולת לקבל החלטות מתוך מקום אמיתי של ביטחון.

וזה לא רק בשבילי – זה חשוב גם עבור חוה, שגם היא מרגישה שיש לה פרטנר אמיתי להחלטות.

אני מבין היום שלדעת זה כוח.

לדעת זה להיות חלק מהחיים שלי באמת.

לדעת זה לא לפחד לקחת אחריות.

וזו בחירה שאני עושה כל יום מחדש –

לבחור לדעת.