לצאת מהלופים בראש – ולהיות אבא באמת

ההחלטה שקיבלתי שאני אבא קשוב לקחה בדיוק שניה
התהליך והמסע להיות אבא קשוב הוא מסע חיים 

יום שישי הגיע שוב כל כך מהר.
אני אוסף את קמה מהגן ב - 12, עברי בבית עם חוה.
כשהגענו הביתה, התחלנו בארגונים לקראת שבת - רענון של הבית (כן, רענון ולא ניקיון של ממש כי חלאס…), ומבשלים אוכל לערב ולמחר. 

בחרתי משימות בחלוקה שאני וחוה עשינו, והתחלתי לבצע.
תוך כדי המחשבות נודדות לדאגות הרגילות שהן בדרך כלל כלכליות, ועל החלטות אסטרטגיות בעסק שלי.
כשאני עובד מהמיינד, זה אף פעם לא מעניק לי תחושת סיפוק! כי יש לו פשוט נטייה לנדוד ולעשות מיליון הקשרים שחלקם לא נכונים לגבי, והמודע והתת מודע נודדים למקום הנוח והמוכר. לא אסכים לזה.

אני חוזר לרגע הזה. אני מנקה את השירותים והמקלחת וקמה נכנסת ורוצה קקי. אז היא מבקשת שאעזור לה.
עברי מגיע בזחילת גחון לפתח השירותים והוא כבר עייף ומבקש ממני להרים אותו. 
בו זמנית חוה שואלת אותי לכמה זמן לשים את הכרובית בתנור ואיך אייל שני אמר שצריך להכין אותה (ת'כלס אני מת על המתכון שלו לזה). 

אז התחושה היא כזו:
אני עומד באמצע. וכולם מושכים את החוטים מכל הצדדים. 
ומתי זה קרה?
ששחררתי מנדודי המחשבות. הייתי באמת כאן. נוכח. קשוב. 

ברגע הזה של קשב - הייתי מפוקס וחד כתער.
"מאמי, אייל שני אומר לבשל את הכרובית קודם ורק אז להכניס לתנור. חממי בבקשה תנור ל 200 מעלות טורבו, ובינתיים תבשלי את הכרובית. אגיע לתת הסבר להמשך"
מה?
אני אמרתי את זה עכשיו? סחתיין.

קמהמי לומדת להסתדר לבד עם סיטואציית השירותים, והיא גם רוצה לבד ושלא אפריע. רק כאסתכל ושאהיה שם איתה. קל…

עברי מבקש כבר לישון. אני מרים אותו, מערסל בתנוחה שלו. והוא נרדם תוך שניה. 
מעביר אותו למיטה וחוזר לנקות יחד עם קמה.

הכרובית יוצאת מהבישול לתנור - עכשיו שמן זית, מלח גס ופלפל שחור גרוס. ככה פשוט ככה טעים! 

ומה היה קורה אם הייתי ממשיך בלופ המחשבתי שניסה לגנוב לי את תשומת הלב? כנראה שלא הייתה מצליח לעשות את כל אלה ב - 5 דקות.
וואו. תודה על זה שיצאתי ממנו… וזה תרגול כל פעם מחדש. 
האמת?
הלופים האלה קצרים מפעם לפעם. אימון טוב וחשוב.

והאימון הזה הוא המתנה הכי גדולה - לדעת שהנוכחות שלי מיטיבה.
וזהו. 
הדימוי של אני במרכז ומושכים בחוטים מכל הצדדים הפך להיות דימוי שמגיע לא מתוך אגו, אלא מתוך אהבה. אני במרכז מתוך כוח, עצמה ואהבה. ולא מתוך אגו ושתלטנות.
אני במרכז מתוך ביטחון. מתוך הכוח להיות נוכח ולהקשיב. 
אני אבא קשוב.